קשר רנט א קאר בע"מ נ' קזלובסקי ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה כי ביום 14.3.2010 בשעה 11:15 או בסמוך לכך, חסמה משאית הנתבעים את נתיב נסיעת רכב התובעת. מהמשאית הורדה רמפה בחוסר זהירות. עת חלף רכב התובעת על פני רכב הנתבעים נפגע רכב התובעת מפעולה זו. לרכב התובעת נגרמו נזקים ומכאן התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי במועד הנטען המשאית חנתה לצורך פריקת סחורה. הנהגת ברכב התובעת דיברה בטלפון הנייד ולא ראתה ככל הנראה את המשאית ופגעה בה בפנס אחורי שמאלי. לכתב ההגנה צורפו תמונות שצולמו בסמוך לאחר האירוע.

בדיון שמעתי את עדותה של נהגת התובעת ושל הנתבע 1.

נהגת התובעת העידה כי היא ראתה את המשאית עומדת באמצע הכביש. היא ניסתה לעקוף את המשאית, כאשר לפתע הרמפה הורדה ופגעה ברכבה וגרמה לו לנזקים. היא הפנתה אל תמונות בהן רואים את מקום התאונה ואת שני כלי הרכב המעורבים (ת/1).

הנתבע 1 העיד כי המשאית עמדה במקום למעלה משעה. לדבריו הרמפה הייתה מורמת ולא הורדה כלל. הוא טען שרכב התובעת פגע בפינה האחורית שמאלית של המשאית ליד הפנס. הוא אף הפנה לתמונות בעניין זה (נ/1). לדבריו הרמפה הורדה על מנת לשחרר את רכב התובעת אשר "נתפסה", כך בלשונו, במשאית. בעדותו התברר כי הוא לא ראה את אירוע התאונה, שכן לדבריו הוא עמד בצד ימין של המשאית ליד הדלת הנמצאת בצד ימין הפונה למדרכה. מעדותו התברר כי ביחד עמו היו 3 עובדים.

ב"כ התובעת טענה בין היתר כי אין מקום להסתמך על כתב ההגנה לאחר שזה לא נתמך בתצהיר.

הצדדים סכמו את טענותיהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעת את העדויות וטיעוני הצדדים החלטתי לקבל את התביעה בחלקה.

על אף שכתב ההגנה הוגש ללא תצהיר אני סבור כי יש מקום לשמוע את הנתבעים לגופו של עניין. הנתבע 1 העיד על הדברים לאחר שהוזהר כדין. התצהיר שהוגש בתמיכה לכתב התביעה ניתן על ידי עובדת התובעת, אשר אין לה ידיעה אישית על עובדות המקרה. נהגת התובעת לא הגישה תצהיר בתמיכה לכתב התביעה כפי שקובעות התקנות בסדר דין מהיר ולמרות זאת שמעתי את עדותה. בנסיבות אלה לא מצאתי לקבל את טענת ב"כ התובעת.

אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת לפיה התאונה ארעה בנסיבות שתוארו על ידה. כאמור מעדותו של הנתבע 1 עולה כי הוא לא ראה כלל את אירוע התאונה. בנוסף אף לא אחד משלושת העובדים אשר היו עם הנתבע 1 במקום לא התייצב למסירת עדות. הימנעות הנתבעים מזימונם של עדים, אשר היו נוכחים במקום מקימה חזקה כי הם יעידו לרעתם.

יתרה מכך, בצילומים אותם על פי טענת הנתבעים צילם עובד הנתבעים, רואים את הרמפה כשהיא פתוחה כטענת נהגת התובעת. העד שצלם את התמונות ואשר היה נוכח במקום לא התייצב כאמור לעדות. לאור זאת לא ניתן לבדוק את טענת הנתבע 1 כי הצילומים צולמו לאחר שרכב התובעת פגע בפינה השמאלית אחורית של המשאית ובעת שהרמפה הייתה מורמת. כן לא ניתן היה לדעת האם התמונות צולמו לאחר הזזת רכב התובעת.

זאת ועוד, מעבר לעדותו של הנתבע 1 כי הנזק למשאית בפינה השמאלית אחורית נגרם כתוצאה מפגיעת רכב התובעת, לא הובאו ראיות נוספות.

עמידת המשאית בחניה כפולה תוך שהיא חוסמת נתיב נסיעה, זאת למעלה משעה כטענת הנתבעים, היא כשלעצמה מהווה התנהלות בלתי תקינה והיוותה הפרעה שתרמה להתרחשות האירוע.

עם זאת לא מצאתי לפטור את נהגת התובעת מאחריות לתאונה. מהצילומים שהציגה נהגת התובעת (ת/1) ולאור טענתה כי היא הגיעה לרחוב בו ארעה התאונה לאחר שפנתה ימינה, רואים כי באפשרותה היה להבחין מרחוק במשאית. אף שלא נשמעו עדויות בדבר מהירות הורדת הרמפה, רואים בבירור מהצילומים כי מדובר במתקן מסיבי העשוי מתכת ואשר נדרש זמן מסוים להורדתו. מכאן שיש להניח כי אילו הייתה נהגת התובעת נוסעת במהירות ובזהירות הנדרשת היא הייתה מבחינה בפעולה זו מבעוד מועד. בנסיבות אלה אני סבור כי יהיה זה נכון לנכות מהתובעת שיעור של 30% בגין רשלנות תורמת.

לאור האמור זכאית התובעת לתשלום 70% מנזקיה.

סכום נזקיה של התובעת בהתאם לחוות דעת השמאי לרבות שכר טרחת השמאי עומד על סך של 11,504 ₪.

אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 8,053 ₪ צמד ונושא ריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת הוצאות משפט – אגרת בית משפט בסך של 355 ₪, שכר העדה בסך של 300 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,400 ₪.